עבודה בחו''ל
טיולים בחו"ל
שותפים   
טיסות
ויזה לארה"ב
ביטוח לחו"ל
שימושון
לימודים
חוויות
עבודה באירופה
פורום
עבודה בקנדה
עבודה באנגליה
עבודה אוסטרליה
עבודה בארה"ב
עבודות בחו"ל
חו"ל - מביא לכם מאמרים של מטיילים מכול העולם.
מאמרים של תיירים, מדריכי טיולים, תושבי חוץ,סטודנטים, עובדים בחו"ל ועוד.
צוות חו"ל מעוניין לקבל ממכם כתבות ומאמרים שרשמתם על יעדים שונים בעולם, התנסויות אישיות, הרפתקאות, תיאורים וסיפורים.
כתבו לנו ועזרו ליצור ספרייה גדולה שתשרת את כול הגולשים בחינם.
שילחו את המאמרים שלכם: chool@chool.co.il
שותפים לטיול
יד שניה
דירות בחו"ל
מידע חיוני
שגרירות ארה"ב  
מזג אויר  
בתי חב"ד  
קידומות  
בינלאומיות  
כתבו לנו  
גלריה  
סרטים  
ויזות לארה"ב  
חיפוש עבודה בארץ  
ניהול אתרים   
שעון עולמי  
שערי מט"ח  
להשיג ויזה לארה"ב  
דואר לחו"ל  
נחיתות והמראות  
נציגויות ישראל  
המלצות ליוצאים  
לחו"ל
  
עבודה בחו"ל  
 

יפן

טיולים בחו"ל

יפן - ארץ השמש העולה

 
מאיר פינטו שם הכותב:
06/06/2007 תאריך:
   
 
 

הרקע למסע

לפני כמה חודשים שמעתי מחברים שביקרו ביפן רשמים מרשימים וחוויות מרתקות שהציתו בי את הדימיון ואת הכמיהה לנסוע לארץ זו וכמה שיותר מהר. העונה שנבחרה לביקור היא תקופת ראשית האביב בה פורחים עצי  הדובדבן. ביפנית הם נקראים - עצי הסקורה.התגובה הראשונית של הישראלי המצוי ששמע שאני מתכוון לנסוע לארץ השמש העולה הייתה, "אבל זה לא יקר שם?" לכל מי שניסה לדאוג לשלמות כיסיי מחורים, אמרתי שמהרגע שנפלה בקירבי החלטה לצאת למסע ליפן, אין לי עניין בעריכת פנקסנות חשבונאית שתעיב על כל הנסיעה, ולכן מנוי וגמור עימי שאפתח את ידי לרווחה מבלי לקמץ. המטרה תקדש את האמצעים.

    

אני מתחיל לאסוף חומר אודות יפן מכל זווית אפשרית. כאחוז דיבוק אני מסתער על לא פחות מחמישה ספרים העוסקים ביפן וקורא אותם בו זמנית. אין בכוונתי להותיר מקום לתהיות מיותרות, לספקות ולפרשנויות שגויות במהלך הטיול.  הקו שהנחה אותי היה - ככל שאדע יותר, כך איטיב לפענח את הקוד החברתי/תרבותי היפני. ככל שהעמקתי בלימוד החומר כך גיליתי עד כמה מדובר בעולם ומלואו ועד כמה רבה היא המלאכה על מנת להכיר ולו במקצת את כל מה שקשור ביפן ובעם היפני מבחינת הסטוריה, תרבות  וקודים חברתיים. במקביל לחומר התאורטי, קראתי בשקיקה גם את רומן המתח המיסטי "מרדף הכיבשה" של הרוקי מורקמי, המתרחש ברובו באי הצפוני - הוקאידו, ומהר מאוד התחברתי לאווירה הקסומה. כמו כן נעזרתי בנוסף לספרים גם בקריאה של דפי אינטרנט העוסקים ביפן. משיחות עם אנשים שביקרו ביפן הסתבר לי, שהיפנים על פי רוב אינם שולטים בשפה האנגלית, ולכן מצאתי לנכון ללמוד מעט יפנית מדוברת בטרם אצא למסע. באמצעות כמה שיחונים למדתי מילים ומשפטים בסיסיים, ויותר מכל למדתי בקלות יחסית את כל המספרים ביפנית מאחד ועד מיליון. מדובר בשיטה אריתמטית נוחה ופשוטה.  מבחינת הדיקציה של השפה היפנית, אז ממש אין צורך לשבור את השיניים כמו בסינית או פולנית למשל על מנת לומר איזה משפט. 

בדרך כלל אני מבכר לצאת לטיולים בחו"ל מבלי להזמין מראש מקומות לינה, אך הפעם התייעצתי עם מישהי שהיא מומחית ליפן וזו הזהירה אותי שאם לא אזמין מקומות לינה מראש, אני עלול למצוא את עצמי לן ברחובות או לחילופין ישן במלונות יקרים בשלוש מאות דולר ללילה, מכיוון שמדובר בעונה הבוערת, הלו היא עונת הסקורה (פריחת הדובדבן), ומה שהיפנים מכנים "האנה". היפנים נוהגים לצאת בעונה זו לחופשות ומרבים לפקנק תחת כל עץ דובדבן רענן.

 

20/04/2007 11:20:00
בדרך לארץ השמש העולה - 27 במרס 2007

בתום מסע הכנות ארוך ומקיף, יוצאים סוף סוף טל ואני למסע האמיתי אל עבר ארץ השמש העולה. בשדה התעופה אני נכנס לסטימצקי ובוחר מבלי להסס בספר נוסף של הרוקי מורקמי - "יער נורווגי". מה מתאים יותר ללוות מסע ליפן מאשר קריאה של רומן צעיר, תוסס וקולח כשזירת ההתרחשות מתנהלת בדיוק באותן מקומות בהן אתה עומד לבקר. הטיסה לפאריס חולפת ביעף. מה זה ארבע וחצי שעות לעומת קרוב לשתיים עשרה שעות טיסה נוספות המחכות לנו. בשדה התעופה שארל דגול בפאריס השיפוצים בעיצומן והברדק חוגג. שאטל מקומי עושה לנו סיור סייטסינג ארוך ומייגע ברחבי נמל התעופה, בעוד אנו לחוצים שלא לפספס את הטיסה לטוקיו שאמורה לצאת בתוך דקות ספורות.  למזלנו היה עיכוב קל בטיסה לטוקיו ואנו מגיעים לכבש המטוס יחד עם עוד המוני מלוכסני עיניים. יחד איתנו היו עוד נוסעים מערביים. אך בסך הכל היה קל מאוד להבחין כי אנו מהווים מיעוט בתוך רוב של מלוכסנים. נתיב הטיסה עובר מעל דנמרק, שוודיה, פינלנד, צפון רוסיה, סיביר, סין  וים יפן. לכל התוהים מדוע מצפינים כל כך, אזי המסלול בקשת צפונית אמור להיות קצר יותר מאשר מסלול דרומי בקו ישר, מה גם שלעבור מעל שמי איראן ועיראק זה לא תענוג גדול. חלק מהטיסה מתקיימת באור יום, והמראות הנשקפים מבעד לחלון פשוט מדהימים. נהרות זורמים, גאיות, הרים מושלגים, אגמים קפואים, והטמפרטורה על הצג האישי מורה ברום הטיסה על מינוס 70 מעלות צלסיוס, ואני מתחיל לרעוד מקור רק מהמחשבה והמראות הלבנים. מבקש להפיס קמעה את תחושת הקור הפיקטיבית שאחזה בי באמצעות שתיית כוס תה חם והתכרבלות בתוך השמיכה הדקיקה המצורפת לגב המושב. אני קורא את מורקמי ומנסה מדי פעם לישון אך לא ממש מצליח. ההתרגשות כנראה נותנת את אותותיה. אני נזכר במקרה שארע לאחרונה עם בחורה ישראלית שנסעה שלושים וחמש שעות רצופות באוטובוס וחטפה תסחיף ריאתי שהתפתח לסטרוק ולשיתוק חלקי, ואני בשום אופן לא לוקח סיכונים. מדי פעם אני קם ממקומי ומחלץ עצמות. מתהלך במעבר בין המושבים כדוגמן מערבי בתצוגת אופנה בשחקים אל מול קהל מלוכסן. הטיסה רגועה כמעט לכל אורך הנתיב. מדי פעם חולפים על פני אזורים מעט סוערים והמטוס מיטלטל קמעה. כבוגר טיסות טרנסאטלנטיות סוערות במיוחד, הפעם איני מרגיש כל חשש או פחד. הטיסה עוברת יחסית מהר לא מעט בזכות מורקמי. השמש עולה מן המזרח ואנו מתקרבים לים יפן וכעבור כשעה אנחנו נוחתים בטוקיו.

 

    

בביקורת הגבולות בשדה התעופה נריטה אנו מוכנים להציג את כל הראיות האפשריות שיוכיחו את חפותנו מתכנון שהייה בלתי חוקית ביפן, כגון כרטיסים חזרה, כסף מזומן והזמנות לבתי מלון. להפתעתנו, כלל לא עוררנו את חשדו של שוטר הגבולות, וזה האחרון הדביק לנו בנונשלנטיות שכזו מדבקה חתומה של ניפון, הלו היא יפן (מקור השמש) ביפנית. ואיך אפשר שלא להזכר באלה הכל כך משמעותית בדת השינטו הלו היא אלת השמש, אמטראסו, שאולי בסיועה הותר לנו להכנס לתוך תחומי יפן. אנו עושים את דרכנו למלון ברכבת פרברים ובתחתית. הנוסעים בלי יוצא מן הכלל יפנים. זו פעם ראשונה שאני חש כמיעוט זר ובולט. להבדיל מביקורים במדינות אחרות במערב, שם אתה יכול לטשטש את זהותך ולהבלע עם ההמון. כאן אתה זר, או מה שמכונה ביפנית גאיג'ין, מזוהה ומובחן בעל כורחך. היפנים אינם מתיחסים בגזענות כלפי עם ספציפי כזה או אחר אלא מתייחסים לכל מי שאינו יפני כאל גאיג'ין שהוא זר ונחות בהגדרה. לא קל לחוש כגאיג'ין בנוף האתני המקומי, למרות שלמען האמת איש אינו מביט בך. איש אינו מגלה בך עניין. כל אחד עסוק בעיניניו, ואז אתה חש שאתה מיטלטל ונחבט בין שני קטבים. בין האי נוחות לחוש זר, בולט וחריג, לבין העלבון שאיש אינו מעיף בך את מבטו. איש אינו מגלה ממש התלהבות מנוכחותך. אנחנו מגיעים למלון בסביבות עשר בבוקר, משאירים את הכבודה ונוסעים בתחתית לרובע חרג'וקה. 


21/04/2007 07:45:00
המפגש עם המקדש הראשון

הדרך מהמלון לרובע חרג'וקה אינה ארוכה. למרות שמדובר בשעת בוקר מאוחרת, הרכבת מלאה בנוסעים. הגברים היפנים חנוטים בחליפות וכרוכים בעניבות, כשהצבעים השולטים הם כחול ושחור. הנשים על פי רוב אלגנטיות. מרבות ללכת על נעלי עקב גבוהות. לבושן מוקפד הרבה יותר מאשר המקובל אצלנו. הן מרבות להדגיש את חזותן הנשית בשמלות ובחצאיות. התספורת הפופולארית כאן לנשים היא קרה בסגנון יפני. הגברים בדרך כלל מעדיפים שיער חלק, מלא וארוך יחסית. רוב הנשים מאופרות באיפור קל ועדין ומטופחות קוסמטית. מה שבולט בהתרשמות ראשונית בקרב רבות מהנשים הוא  עיצוב הגבות.  לא קשה להבחין שהמעיל השולט באופנת היומיום היפנית בקרב המין היפה הוא מעיל דק וארוך יחסית בצבע חאקי מוקרם.  בתחנת הרכבת, בשעה שהמוני יפניות ויפנים חולפים על פניך, קל מאוד להבחין בתופעת העדריות, כשרובם לבושים באופן דומה הן מבחינת הצבעים והן מבחינה צורנית וסיגנונית. יצאנו מתחנת התחתית של קו יאמנוטה ברובע חרג'וקה ושמנו פעמינו לעבר מקדש מיג'י הממוקם בלב גן גדול.  אותו מיג'י היה קיסר יפן בין השנים 1868- 1912 הוא פתח את יפן למערב לאחר כ-250 שנים של סגירות ששררה ביפן בתקופת שלטונה של משפחת השוגונים טוקוגאווה, כמו כן לזכותו נזקפת מהפכה חברתית וכלכלית ביפן. לכן מדובר בקיסר אהוד במיוחד המונצח בכל דרך אפשרית.

    

בכניסה למתחם מקדש השינטו ניצב עמוד מעץ בצורה של  פיי, הלו הוא עמוד הטורי המפורסם המופיע לעיתים בצבע כתום. בסמוך למקדש, ניצבים ביתנים לממכר קמעות ופריטים שונים הקשורים במזל ובמשאלות. מסתבר שהפן המסחרי אינו פוסח על דת השינטו. לא רחוק משם ניצבת פינת המשאלות, מעיין גרסה יפנית לכותל שלנו.המוני לוחות עץ כתובים בעיקר ביפנית  אך גם בשפות אחרות. חיפוש מדוקדק מעלה שניים שלושה לוחות הכתובים בעברית.  אנו רוכשים לוח עץ, כותבים עליו את המשפט - "שקרן האור תבליח לה מבעד לאופק ותציף את ארצנו הקטנטונת באור נגוהות",וקושרים אותו בסרט אדום לצד המוני לוחות אחרים.

      

סמוך לשם מצוי מתקן לנטילת ידיים באמצעות קערות עץ קטנות המחוברות למקל.  בדת השינטו, בדומה ליהדות, מקפידים  בנושא טוהרה וטומאה, אך מתייחסים לנושא באופן מחמיר וגורף הרבה יותר. הם חולצים נעליים בכניסה לכל בית. על אחת כמה וכמה בכניסה למקדשים. מרבים ליטול ידיים ושומרים על היגיינה אישית גבוהה. קיימים המון בתי מרחץ ציבוריים הנקראים ביפנית סנטו. היפנים כל כך מקפידים לשמור על ניקיון, הנראה לעיתים לתייר הבא מן החוץ ככזה הגובל באיסטניזם פתולוגי. כוהני שינטו אינם מתקרבים לגופות מתים ואינם פוקדים בתי קברות. נשמע מוכר. חזות מבנה המקדש מרשימה למדי.  לא ניתן להכנס פנימה. הכניסה מותרת לנזירים בלבד. בפנים יש בדרך כלל פריטים שמורים ביותר כמו מראה, חרב ואבן יקרה. אנשים נעמדים בפתח, מוחאים פעמיים כף על מנת להסב את תשומת לב האלים, זורקים כמה מטבעות לתוך מתקן מיוחד, קדים קידה ונושאים תפילה קצרה בלב. בסמוך למקדש אנו מבחינים במשפחה יפנית נושאת עולל. במקדשי השינטו עורכים בדרך כלל טקסי לידה ונישואין.

    

בתום ביקור במתחם המקדש אנו מטיילים בגן שאין בו ולו פרח אחד לרפואה ונכנסים לתוך גן פנימי בו נהג אותו קיסר מהולל לנפוש. משם אנו יוצאים לטייל במדרחוב של רובע חרג'וקה. המוני חנויות ודוכנים בעיקר של בגדים. הרבה חברה צעירים מסתובבים כאן. האווירה צבעונית עליזה ותוססת. אני מתקשה למצוא קפה אינטרנט אך לאחר מאמצים רבים מצאתי אחד. המקום מחולק לחדרונים כשבכל חדרון מצוי מחשב אישי. אני מנסה לגלוש ורואה שמערכת ההפעלה ביפנית. אני קורא לעזרה ומבקש לעבוד באנגלית וכמו כן שואל את אחד העובדים במקום האם יש להם תוכנת Skype ומקבל תשובה של חיוך מלווה בתנודת ראש המביעה הסכמה. מכיוון שלא הבנתי את התשובה לנוכח האנגלית הדלה בה דיבר הבחור, שאלתי שוב והפעם על דרך השלילה. "האם אין לכם Skype" וגם הפעם קיבלתי את אותה תשובה. כלומר על שתי שאלות הפוכות קיבלתי את אותה תשובה של חיוך סטואי מלווה בתנודת ראש המביעה כביכול הסכמה. כשראה העובד שנותרתי נבוך לאור תשובתו, מיהר לרכון לעבר המקלדת והחל להוריד את התוכנה בגרסה אנגלית, ואני הודתי לו מראש ושאלתי לגבי אפשרות לקבלת מיקרופון ואוזניות. גם הפעם נענתי באותה תשובה יפנית מנומסת אך בלתי ברורה. בשלב הזה הבנתי שמהמקום הזה לא תצמח הישועה, והחלטתי לוותר. העובד במקום קיבל את החלטתי בהבנה ואפילו קד לי קידה והודה לי בחיוך למרות שלא זכה לקבל ממני אפילו יין יפני אחד תמורת השירות שנתן לי.   
לפנות ערב אנו שבים למלון שפוכים מעייפות.


21/04/2007 17:07:00
מפקנקים תחת כל עץ סקורה רענן 28 במרס 2007

את ארוחת הבוקר הראשונה אנו בוחרים לאכול במסעדה הסמוכה למלון. מסעדת פיוז'יין מערבית-יפנית. אנחנו ממהרים לתפוס מקום ליד אחד השולחנות הפנויים ואז עטה עלינו מלצרית ושואלת אותנו עם נרצה לשבת באזור של מעשנים. בחרנו כמובן באזור נקי מעישון. בהמשך ראינו שבכל פעם שמגיעים  אורחים למסעדה הם נעמדים בכניסה וממתינים בסבלנות  עד שהמלצרית תושיב אותם, ואז הבנו שנהגנו בגסות רוח כשהתפרצנו למסעדה כרוח סערה והרגשנו מעט נבוכים. לאט לאט נלמד הבטחנו לעצמנו. התפריט כתוב בקאנג'י ובאנגלית וגם מלווה בצילומים של כל מנה. לקחנו טוסט עם חמאה, חביתה עם שינקן, סלט חסה, ריבה וקפה, תה ושתייה קרה חופשי. כל זה במחיר לא יאמן של 18 שקלים לאדם !  האם זו אותה יפן שהוכתרה כאחת המדינות היקרות בעולם?המיתוס הולך ונסדק.

לאחר ארוחת הבוקר נסענו עם התחתית על קו אסקסה ומשם החלפנו לקו יאמנוטה עד פארק אואנו.  אנו מגיעים לפארק, השמיים בהירים והאווירה השרוייה במקום מזכירה יום חג. ואכן כך. אותה פריחת סקורה מיתולוגית שמקדמת דנה מוטבעת כל כך עמוק בדת ובתרבות היפנית, באמנות הפלסטית, בהיסטוריה, בסיפורת, בשירה ובתיאטרון מעוררת משהו בקרב היפנים כשהיא מגיעה, וזו סיבה טובה לקחת חופש מהעבודה, להתארגן כמה חברה ולצאת לפקנק לצד עץ דובדבן פורח. המוני אדם ישובים מעל בדי יוטה כחולים מתחת לעצים כשהשימחה שורה על פניהם. הפריחה עצמה דומה במידה מסויימת לפריחת השקדיה המוכרת.  פארק אואנו השוכן על גבעה בצפון טוקיו משמש כקריית מוזיאונים. אנו בוחרים להכנס למוזיאון הלאומי של טוקיו. הכולל מוצגים הסטוריים, חרבות, פסלים, ציורים ועוד. מאחורי המוזיאון מצוי גן יפני מקסים. משם אנו מגיעים לאזור של דוכני אוכל. הרבה מהמאכלים המוצעים לא ממש מוכרים. אנחנו מסתפקים ביקיטורי שזה בעצם שיפוד עוף ברוטב מתקתק. די טעים. משם אנו נכנסים למויזאון האתנוגרפי שיטמצ'י ומקבלים הדרכה צמודה בשפה האנגלית מעובד מתנדב שחי חלק ניכר מחייו בארה"ב. מעניין לראות כיצד חיו אנשים באזור אדו לפני שנים רבות.
משם אנו לוקחים את התחתית ונוסעים לרובע התוסס שיבויה. אוכלים בפעם הראשונה ביפן סושי. לא קל היה למצוא מסעדת סושי. היה טעים.  

עם רדת החשכה אנו מסתובבים ברחוב הראשי ההומה אדם והמוצף באור ניאונים ציבעוניים ובמסכי וידיאו ענקיים, כשברקע מושמעת מבעד לרמקוליים צורמניים קמעה מוסיקה יפנית בסגנון מערבי.  אנחנו מחפשים את פסל הכלב המפורסם לזכר אותו כלב נאמן שנהג לחכות לבעליו יום יום, וביום אחד בעליו נפטר במקום עבודתו מהתקף לב, אך הכלב הנאמן המתין בנקודת המפגש במשך כמה שנים עד שמת מצער.  אנחנו שואלים באנגלית בחורה צעירה כיצד להגיע לפסל של הכלב וזו אינה מבינה מה פירוש המילה DOG  באנגלית. אנו מגייסים את הכישרון התיאטרלי שלנו ומשמיעים נביחות של כלב ורק אז נופל האסימון והבחורה מכוונת אותנו למקום הפסל. 

שותים קפה בסטארבאקס ושבים למלון.

    

22/04/2007 15:48:00
אסלה יפנית 29 במרס 2007

כיאה לתרבות המיזעור היפנית, החדר במלון "טוקיו אין" בו אנו שוהים הוא מינאטורי ובגודל של קופסת גפרורים, אך יחד עם זאת מאובזר באופן פונקציונאלי להפליא. מה שמשך את תשומת ליבי יותר מכל הייתה האסלה בשירותים. מדובר באסלה חשמלית משוכללת בעלת מספר פונקציות. חימום המושב, שטיפה אוטומאטית מקדימה, בידה בקילוח זירמי מיים חמים בעוצמות ובדרגות חום שונות, אפשרות לשטיפה ישירה או פריפריאלית וכמובן יבוש. כך שבעצם ניתן לוותר לחלוטין על השימוש בנייר טואלט.  והכל בכדי שנרגיש טהורים ומזוככים. האמת שמדובר בחוויה רקטאלית נעימה למדי. מספרים שכשמדונה ביקרה ביפן במסגרת מסע ההופעות שלה, היא כל כך התלהבה מהאסלה היפנית, שהיא מייד התקשרה והזמינה בהזמנה מיוחדת אסלה כזו אליה הביתה. לאחר ארוחת הבוקר אנחנו נוסעים בתחתית לרובע אסקסה. זהו אחד האזורים היחידים בטוקיו ששמרו על צביון ימי אדו, כפי שהיה לפני כמאה שנים. אנו שמים את פעמינו לכיוון מקדש אלת הרחמים קאנון. בדרך אנו מבקשים לחצות כביש וממתינים ברמזור. ברגע שהרמזור מתחלף לירוק מושמעת מנגינה עדינה ונעימה לאוזן. מייד הבנתי שמדובר בהתרעה לעיוורים. אז למה לעזאזל ההתרעה  המושמעת לעיוורים בארץ חייבת להיות כל כך רעשנית עצבנית ומעצבנת? בדרך אנו חולפים על פני סמטאות צרות ובתי עץ עתיקים עד שמגיעים לשער הוזמון שדרכו ניכנסים לשוק של אסאקסה.  האווירה כאן  ססגונית ותוססת. המון חנויות ודוכנים מכל הסוגים. משמאל אנו מבחינים בפגודת חמש קומות מרשימה.  אנו מגיעים למקדש קאנון ונכנסים פנימה. ציורי התיקרה מרשימים למדי. בסמוך למקדש קאנון נמצא מקדש נוסף הנקרא מקדש אסאקסה שבנו בני שושלת טוקוגאווה.

    

מרציף אסקסה אנו יוצאים לשייט במשך כשעה על גדות הנהר על גבי ספינה במבנה עתידני. הזדמנות טובה להכיר את טוקיו מזווית קצת אחרת. המראה מזכיר שייט על גדות ההדסון ריבר בניו יורק.  מגיעים לרציף הינודה ומשם לוקחים תחתית לרובע שינג'קה.  תחנת הרכבת פה כל כך גדולה. אחת הגדולות בעולם. יש בה המון יציאות, כניסות, קווים ורציפים ונוסף על הכל הומה נוסעים. אנשים פוסעים בצד שמאל של הדרך. כמו תנועת המכוניות. במדרגות נעות, במסועים ובכל המעברים החיצים מורים את כיוון ההליכה שחלילה לא תתקל במישהו מולך, והיפנים כמובן מצייתים בקנאות ופוסעים בטורים. מעניין היה להקליט שם את צלילי הפסיעות. למרות שהשילוט מופיע כאן גם באנגלית קל מאוד ללכת לאיבוד. מספר היציאות כל כך גדול ואנו מתקשים למצוא את דרכנו ביציאה שהיינו רוצים לצאת בה.  בסופו של דבר משתחלים החוצה ומהר מאוד חוטפים סחרחורת מהמראה של עשרות גורדי שחקים צפופים ורחובות הומים וסואנים עם המוני נאונים ומסכי וידיאו ענקיים. רובע שינג'קה בשעות הערב הופך להיות לאחד מרובעי הבילויים הכי מרכזיים של טוקיו. אך אנו מגיעים בשעת אחר הצהרים ואין לנו מושג לאיזה כיוון ללכת.

בדרך אנו נתקלים במועדון משחקי הימורים יפני בו ישובים שורות שורות של אנשים מבוגרים המשחקים כילדים קטנים מול מכונות של משחקי מזל. נכנסנו פנימה ומייד ברחנו מהרעש מחריש האזניים.  מסתבר שהיפנים מכורים למשחקים האלו. מחפשים סושי בר ומתקשים למצוא. מסתבר שקצת קשה למצוא מסעדות המתמחות בסושי ביפן. אין כאלו בשפע. אנו שואלים ובסופו של דבר מוצאים סושי בר קלאסי עם סרט נע.  מתיישבים ואוכלים סושי וסשימי מכל הסוגים והמינים. טעים מאוד.

חוטפים כמה צלחות ובסוף משלמים לפי מספר הצלחות וצבען. שוב מסתבר שהארוחות כאן ביפן ממש לא יקרות. 

 

 

מכאן אנו נוסעים למגדל טוקיו שמזכיר מאוד את מגדל האייפל הצרפתי. רק שזה היפני קצת יותר גבוה וכמו כן צבוע בכתום כיאה לצבעים הבולטים בחלק מן המקדשים. המבנה מלמטה מרשים ביותר.  אנו מסתפקים בעלייה לקומת הביניים.  השעה היא שעת בין ערביים. למרות האובך המראה הנשקף מלמעלה הוא פשוט מקסים.  אני מצלם ומצלם בלי סוף. מבקש להנציח את מראה העיר המשתנה עם רדת החשכה.

מבלי שנדע מראש זכינו לראות בבית הקפה שם למעלה מופע של בחור יפני ששר וניגן בגיטרה בעיקר ביטלס. מכאן אנו שבים למלון שבקו אווירי אמור להיות קרוב מאוד לכאן. 

 

    

 

24/04/2007 23:05:00
מטוקיו לניקו 30 במרס 2007

הבוקר אנו נוסעים לניקו, הממוקמת כ-140 ק"מ צפונית מערבית לטוקיו. הרכבת לניקו יוצאת מתחנת טוקיו או מה שמכונה טוקיו טאנל. מדובר בתחנת רכבת שהיא אחת הגדולות בעולם. עיר תת קרקעית המזכירה לי את "המערה" של סארמגו עם חנויות מכל הסוגים והמינים, מסעדות פאר, בתי קפה ועוד המשרתים מאות אלפי אנשים החולפים כאן מדי יום. והמקום כל כך נקי. כמעט "כמו  אצלנו בערך". קשה למצוא כאן פחי אשפה ואין ולו אף חצי פירור על הרצפה. אני נכנס לשירותים ומגלה שוהכל כל כך נקי ונוצץ ובוהק כמו במלון חמישה כוכבים. 

      

אנו נוסעים ברכבת לאוצונומיה ומשם מחליפים לרכבת נוספת עד ניקו. ניקו משופעת במקדשים, בתי תפילה ובתי קבורה המעוצבים בפאר.
בניקו אנו מגיעים לריוקאן הממוקם בסמוך לחורשת אורנים. חולצים נעליים ונכנסים לאווירה. אנו מקבלים חדר יפני מסורתי טיפוסי עם רצפת טטמי וכסאות נמוכים ומזרוני פוטון המוצעים לקראת ערב. אנו יוצאים לבקר באזור המקדשים הנמצא במרחק הליכה מכאן. מדובר בקומפלקס המתפרס על פני שטח די גדול.  אנו מתמקדים במקדש טושוגו שנבנה ברוח צוואותו של השוגון אייסאו טוקוגאווה שחי במאה השבע עשרה. הוא הורה לבנו לפני מותו להעביר את עצמותיו לכאן ולבנות מבנה קבורה שיפאר את שמו. פירוש השם טושוגו הוא "המקדש המזרחי המעוטר". נכדו של אייסאו פיקד על בניית המקדש הזה בסיועם של 15 אלף פועלים. הארכיטקטורה של המקדש פשוט מפעימה. גגות מעוצבים בגודש של זהב. עמודים מעוטרים בצבעים לצד פסלים של פרחים, דרקונים, אריות, חתולים וקופים, והכל טובל בתוך חורש טבעי. בהמשך אנו מבקרים במוזיאון לאוצרות בית טוקגאווה. 

     

אנו שבים לריוקאן אחה"צ, עולים על יוקטות שניתנו לנו והולכים לרחוץ באונסן המקומי. אנו מצטיידים במגבות קטנות שניתנו לנו המיועדות לסיבון. אני מגלה כי אני שם לבד. כל האונסן באגף הגברים עומד לרשותי. המיים הלוהטים בצל הידיעה כי הטמפרטורה בחוץ לא עולה על 5 מעלות צלסיוס עושים את החוויה לנעימה במיוחד. תענוג אמיתי.

לאחר הרחצה אנו הולכים לארוחת ערב בחדר האוכל הנמוך ביותר שאכלתי מיימי.  יושבים על כסאות בגובה הרצפה מול שולחן גדוש בצלוחיות ובקערות הגדושות באוכל יפני מסורתי. אורז מאודה, דג מעושן, נתח בשר שאותו אתה מבשל בעצמך בתוך סיר המחומם מתחת לנר, קציצת טופו, ירקות מבושלים, טמפורה של ירקות ושרימפסים, ירקות יפנים מוחמצים ועוד. המיומנות שלי בעבודה עם האשי (צ'ופסטיקס) הולכת ומשתפרת.  האוכל ברובו טעים למעט הטופו והירקות המוחמצים. בכל מקרה מדובר בחוויה גסטרונומית יוצאת דופן. גם אם לא אאמץ את רוב האוכל היפני לביתי, די בהתנסות ובחוויה המיוחדת.

    

אנו משוחחים עם זוג יפנים מיוקהמה וחבר שלהם מציריך שוויץ. הם למדו שלושתם בלונדון ונפגשו שם. הבחור השוויצרי הגיע ליפן על מנת לבקר אותם. מאוד נחמד לשוחח איתם. סוף סוף יפנים שדוברים את השפה האנגלית ועוד ברמה טובה. היה ממש כיף.

 

    

אנו שבים לחדר ומגלים שהפוטונים מוצעים.   


25/04/2007 21:37:00
מניקו למפלי קגון ואגם צ'יזנג'י 31 במרס 2007

ארוחת הבוקר בריוקאן אינה דומה לשום ארוחת בוקר שאכלתי אי פעם באיזשהו מקום בעולם. אני חייב להודות שלאכול אורז עם אצות לצד דג מעושן ולשתות מרק מיסו בשבע וחצי בבוקר זה קצת לא שיגרתי, אך עושה רושם כי לכל דבר ניתן להתרגל. מזג האוויר היום מעונן וקר ואנו נוסעים באוטובוס מרחק של כמה עשרות קילומטרים למפלי קגון ואגם צי'זנג'י המצויים ברום של 1800 מטרים. יורדים במעלית המביאה אותנו עד כמה שיותר קרוב למפלים הנוחתים מגובה של תשעים ושבעה מטרים. גושי שלג שנותרו באזור המפלים מעידים על כך שלא מזמן ירד כאן שלג. 


     

העננות הכבדה והקור העז השורר במקום מרמזים על כך ששלג עומד לרדת.  אנו נתקלים בתופעה גאולוגית מרשימה המזכירה את צורת הסלעים בבריכת המשושים ברמת הגולן. אנו צועדים לעבר האגם שהוא בעצם לוע של הר געש כבוי שהפך לאגם. הנוף מקסים. על פי התוכנית חשבנו לעשות שייט באגם אך הקור מקפיא העצמות והשלג שהחל לצנוח כופים עלינו בלת"מ. אנו ממירים שייט באגם ברחצה באונסן מקומי עם מיים טרמליים. תענוג אמיתי לטבול באונסן במים חמים בטמפרטורה של 40 מעלות צלסיוס ולהביט מבעד לשימשה בשלג הרך ההולך ונערם וצובע את הכל בלבן. עושה רושם כי אין דבר בעולם המרגיע יותר מאשר רחצה במים טרמליים לוהטים תוך שליחת מבט שלוו מבעד לשימשה אל עבר הלובן המקפיא. יחד איתי רוחצים עוד כמה יפנים צעירים המקפידים להסתיר את מבושיהם באמצעות מגבת קטנה בשעה שהם נכנסים לרחוץ בבריכה.


    

בתום הרחצה אנו שותים קפה ונוסעים בחזרה לניקו. מזג האוויר הסוער אינו מאפשר להוסיף ולטייל באזור.
הדרך לניקו מפותלת ותלולה. אנו שבים לחדר בריוקאן. אני מנצל את ההזדמנות להתקדם עם מורקמי.


27/04/2007 15:33:00
מניקו להקונה 1 באפריל 2007

אנו עושים את דרכנו להקונה באמצעות רכבות דרך טוקיו. אמורים להגיע  לתחנת טוקיו טאנל האימתנית ומשם להחליף לרכבת סופר מהירה (שינקאנסן) להקונה. הנסיעה ברוב הרכבות ביפן נוחה ונעימה אף יותר ממטוס. המרווחים בין המושבים מספיק גדולים והמושבים ניתנים להנמכה. רכבת השינקנסן דוהרת במהירות של כ- 300 קמ"ש ובאותה עת שומרת על יציבות נטולת טלטלות. אתה שולח מבט מבעד לחלון,  מבקש ללכוד כמה פיסות נוף חמקניות ושבריריות החולפות ומתחלפות מולך במהירות. כנוסע, אתה זוכה לכבוד בסטנדרטים שאינם מוכרים לך. קונדוקטורים  ומוכרי מזון שנכנסים לקרון בו אתה יושב ולאחר מכן יוצאים ממנו, מחויבים לקוד לך קידה, וגם אם אתה הנוסע היחיד בקרון המנמנם או עסוק בקריאה. לקראת הצהרים אנו מגיעים להקונה ומשם לאגם פסטורלי בשם אשי המוקף הרים, שאחד מהם הוא הפוג'י סאן המפורסם והקדוש ליפנים המושך אליו המוני מטפסים הנוהגים להעפיל לפסגתו במהלך הלילה.

 

    

הראות היום לא ממש טובה. הפוג'י נחבא במעבה העננים. פסגתו המושלגת עושה איתנו מחווה ומגיחה מדי פעם במלוא הדרה. טל ואני מתקשים למצוא את המלון בו אנו אמורים ללון. שיטת מיפוי הרחובות שונה ממה שמוכר לנו.  לרוב הרחובות אין שמות. כתובת ביפן כוללת רובע, תת רובע, אזור בתים ומספר בית. תייר מערבי יתקשה לאתר כתובת ואף אם היא רשומה בדייקנות. צריך ללמוד את השיטה ולהתרגל אליה.  בטוקיו נהגנו לנווט את דרכנו בינות רחובות הומים בזכות שלטי הפרסומת. לאחר מאמצים אנו מגיעים סוף סוף למלון הממוקם על גדות האגם. מדובר במלון קטן מעיין גסטהאוס המנוהל על ידי בחור יפני שחי שנים רבות בארה"ב ולמזלנו שולט היטב בשפה האנגלית. אנו חולבים ממנו כל פרט אפשרי אודות האטרקציות המצויות כאן באזור. הוא מציע לנו לאכול ארוחת ערב עשירה במלון תמורת 3000 יין לאדם השווים ל-25 דולר לאדם. המחיר הכי גבוה ששילמנו עד כה לארוחה.  לאחר התלבטות קלה אנו נעתרים להצעה. נותרו לנו כמה שעות אור ואנו מבקשים לנצלן. יוצאים לכוון בית הקיט של הקיסר דרך שדרת ארזים ענקיים. בני מאות שנים. דרך זו שימשה את הסמוראים והדיימיוס (בעלי הנחלות) בתקופת שלטון משפחת טוקגאווה.

    

על מנת למנוע את האפשרות למרידה בשלטון נדרשו הדיימיוס והסמוראים השייכים להם לגור חצי שנה באדו (טוקיו של היום) וחצי שנה בנחלתם עם משפחתם. הם חויבו לנוע בדרכים מוגדרות ומסומנות כשהם עוברים בנקודות ביקורת בדיקות קפדניות שיאמתו שאין באמתחתם ציוד לחימה כלשהו. חלק מבית הקיט של הקיסר הוסב למוזיאון. גן הארמון מרשים ביותר. כיאה לגן היפני הטיפוסי העצים והשיחים גזומים ומעוצבים כפסלי טבע. אין כאן זכר לפרחים.  מה שיש זה רק עצים, שיחים, מים  וסלעים, והמראה פשוט מפעים בפשטותו. אנו פוסעים בין השבילים המתפתלים מעל קו החוף ונהנים מן הנוף הנשקף.  

    

אנו שבים למלון נחים קצת ויורדים לארוחת הערב. מסתבר שיש כאן עוד כמה אורחים הסועדים לצידנו. הארוחה כוללת לובסטרים כמנה ראשונה לצד צלוחית ירקות יפניים בלתי מזוהים. אנו מקבלים כלי עבודה מיוחדים המתאימים יותר לחדר ניתוח. זו הפעם הראשונה בחיי שאני מתנסה באכילת לובסטר. אכלתי כבר בחיי שרימפסים, קלמרי ומולים, אך לובסטר יש לי הכבוד והעונג לאכול בפעם הראשונה. נראה לי שהאטרקציה באכילת לובסטר מרוכזת סביב העבודה הכירורגית. הבשר טעים אך לא מדהים. למנה עיקרית קיבלנו סיר ענק המכונה נבה. (נ - בקמץ  ב- בצרה) בתוך הסיר יש מרק בתיבול עדין עם אטריות והמון ירקות מבושלים כמו כמה סוגי פטריות, תפוח אדמה, שורש ועוד כל מני ירקות לצד כדורי עוף טחון. מנת הנבה היא פשוט נפלאה. לבסוף קיבלנו תה ועוגה לקינוח.
בתום הארוחה מתפתחת שיחה מרתקת עם בחורה קנדית צעירה ויפה בשם אשלי המלווה באמא וחברתה. אמא וחברתה נסעו לרחוץ באונסן מקומי ואשלי נותרה בגפה.  מסתבר שהיא הגיעה לטוקיו לפני כמה חודשים בעקבות חבר שלה העוסק בעבודות דוגמנות בקנה מידה בינלאומי. מדובר בבחור גרמני, בלונדיני עם עיניים כחולות  (מראה המבוקש ביפן) המדגמן את הוגו בוס. אשלי למדה פסיכולוגיה, חיה בטורונטו וחולמת לתור כל פינה בעולם.  מדובר בבחורה אינטילגנטית ומאוד סקרנית. מבלי שנרגיש השיחה בינינו נמתחת על פני כארבע שעות. היה ממש כיף לחתום כך את היום. 

לחלקה השני של הכתבה - מהקונה לקיוטו..

 
 
 
 
קיוטו - טיול בעיר המקדשים  
יש בקיוטו המון מה לראות, כנראה לא תוכלו לראות הכול. לכן יש צורך לתכנן את הטיול בקפידה על מנת לראות כמה שיותר. אז עדיף לחלק את העיר ..  
 

מהקונה - קיוטו  
המעיינות החמים הנובעים במקום מבעבעים ומעלים אדי חום. אנו מפלסים דרכנו בתווך שבין אדים לערפילים  
 
 
עבודה בחו"ל צור קשר דרושים עמוד ראשי
פרסם אצלנו www.chool.co.il
עבודה ביפן עבודה במזרח הרחוק עבודה בקנדה עבודה באנגליה עבודה באירופה עבודה באוסטרליה עבודה בארה"ב עבודה בחו"ל
©כל הזכויות באתר זה שמורות לפורטל חו"ל המספק הצעות עבודה בחו"ל, עבודה באירופה, עבודה בארה"ב, עבודה באנגליה, עבודה בקנדה, עבודות בחו"ל, וכן מידע רב על טיולים בחו"ל, דרום אמריקה, ארה"ב, אירופה, אוסטרליה, האיים הקריביים, המזרח הרחוק, שותפים לטיולים בחו"ל, שותפים לדירה בחו"ל, קטעי וידאו מחו"ל, פורום טיולים בחו"ל, פורום עבודה בחו"ל, חוויות מחו"ל, לימודים בחו"ל, ויזה לארה"ב, ויזות לארה"ב, עבודות בחול, דרושים בחו"ל, עבודה בחול, עבודה בחו"ל, ישראלים בניו יורק, ישראלים בחו"ל