 |
 |
| גיא גריזמן כתב השטח של אתר חו"ל, מראיין מטיילים.
אוסטרליה המדהימה.
|
|
| גיא
גריזמן |
שם
המחבר: |
|
|
| |
|
|
 |
|
|
|
|
| |
עופרה רצתה לנסוע רחוק, הכי רחוק. כשמוצאים את ישראל במפה ובודקים מה יש בדיוק מהצד השני של הכדור שלנו מגלים שיש ים. אם מסתכלים על יבשה קרובה רואים את איי פיג'י או אולי את הוואי. אבל אם מחפשים אי קצת יותר גדול, ממש גדול הכי גדול שהוא גם יבשת, קטנה, הכי קטנה מגיעים לאוסטרליה. גם עופרה הגיעה לשם.
איך הגעת לאוסטרליה?
הגעתי לאוסטרליה, בעצם באמצע הטיול, אחרי שהייתי בניו-זילנד. בהתחלה חשבתי שאגיע לבד, אבל יום לפני הטיסה שלי פגשתי בחורה בשם יעל שכבר ראיתי קודם בטיול וגם החלפנו אי-מיילים. את האי-מייל שלה איבדתי, אבל בפגישה המחודשת גילינו ששתינו טסות ביום המחרת, אז הגענו ביחד לסידני. שם פגשנו עוד שני שותפים וביחד טיילנו לאורך החוף המזרחי.
אהבתם את סידני?
לא כל-כך. סידני זאת עיר, עיר גדולה. אני אוהבת יותר לטייל בטבע. אהבנו את בית האופרה. אסף, אחד השותפים שביקר שם שעה לפני, זכה לראות את ביל קלינטון, זה היה אחד השיאים בביקור שלנו בעיר. בעצם, הדבר שהכי אהבתי בעיר היה לצאת ממנה לטיול של יומיים ב BLUE NOUNTAINS, במרחק של שעתיים נסיעה מהעיר.
ואחרי סידני התחיל המסע הגדול
מסידני נסענו לתחנה הראשונה בחוף המזרחי BYRON BAY, עיירת גולשים קטנה. מאוחר יותר גילינו שכל העיירות בחוף המזרחי הן עיירות גולשים. בעיירה האטרקציה המרכזית שחייבים לראות (ולצלם) היא שקיעה מהמגדלור. לא היה לנו איך להגיע לשם, ויעל שהתגלתה כטיפוס אסרטיבי בשעות מצוקה, עצרה טרמפ. טוב, זה לא היה בדיוק טרמפ. הנהג המסכן לא תכנן בכלל להגיע לשם, אבל יעל גרמה לו לקחת אותנו לשם.
את השקיעה ראית?
לא, מה פתאום. היה מעונן. אחר-כך גם התחיל מבול. ראינו שהאנשים מתחילים לברוח מהמקום, אבל אנחנו דווקא נהנו להיות שם לבד, עד שנזכרנו שאין לנו איך להגיע חזרה לעיירה. בסוף הלכנו לבית בודד לא רחוק מהמגדלור וביקשנו לעשות טלפון, להזמין מונית. תרשום, שחובה, חובה לראות את השקיעה.
לאן המשכתם משם?
לעיירה קטנה בשם NYMBIN, שם אפשר להשיג עוגות חשיש ממש בזול ולפחד כל הדרך על הכביש ביציאה מהעיירה בגלל שוטרים שעושים ביקורות בדרך. אנשים מוצאים מקומות מוזרים להחביא בהם את עוגיות החשיש שהם קנו.
משם המשכנו ל FRAJER ISLAND, שלפי השם אפשר לדעת שזה אי. שם התארגנו, אחד עשרה אנשים לסיור ג'יפים באי. זה היה די נחמד, אבל אתה יודע, תמיד כשיש הרבה אנשים של ג'יפ אחד יש הרבה דעות לאן לנסוע ומה עדיף לראות. בכפר גם יש איזה מקום אחד עם שני אבוריג'ינים, זה מרכז האבוריג'ינים של האי. שווה ביקור. מהאי המשכנו ל TOWN OF 1770. עיירה די נחשלת עם אינטרנט אחד, כמו שהיה אולי פעם ב 1770. היה לי גם ניסיון צלילה אחד ב ERLY BEAC, שהסתיים בדימום מהאוזן וזיכוי של 50 דולר. כל המקומות האלו הם די שגרתיים, כמו רוב הסיור שלי בחוף המזרחי שהתנהל על מי מנוחות עד שהגעתי ל MAGNETIC ISLAND.
מה קרה ב MAGNETIC ISLAND?
הודיעו שמגיעה סופה, ציקלון. האי הוא מקום די נחמד, יש שם חיי בר, חופים ואפשרות לשכירת רכבים מגוחכים. חשבתי שאשאר שם יותר זמן, אבל אמרו שהסופה מתקרבת, ושלא יהיו יותר אפשרויות לעלות על מעבורת שיוצאת מהאי, מיום המחרת ועד מועד בלתי ידוע.
כשהגעת ליבשה כבר היה בטוח יותר?
לא. הייתי לחוצה כי ידעתי שאני חייבת להגיע ליעד הבא שלי, CRENZ, כי אחרת הציקלון יעכב אותי כמה ימים. חיכיתי לאוטובוס שלהפתעתי נראה ריק. כמובן שאז, הגיעה קבוצת רוגבי, ואני נדחקתי (משום מה) לסוף התור. בסוף עליתי לאוטובוס אבל עדיין ידעתי שאני חייבת לעשות שיחת טלפון לאכסניה ב CRENZ, כי אני אגיע לשם מאוחר בלילה. משום מה הטלפונים הניידים של כולם אפשרו לעשות רק שיחות נכנסות. הנהג, לא הסכים לעצור בטענה שהציקלון בעקבותינו, כך שכל הסיטואציה הייתה די מלחיצה. לא ידעתי מתי נגיע, ולאן בדיוק אני אלך כשאגיע לעיירה.
נו, הגעת?
כן, הגעתי בתשע בערב, באו מהאכסניה לאסוף אותי והכל היה בסדר
וצקלון היה?
סתם גשם חזק, רוח חזקה ויום חופש לכולם. האמת היא ש CRENZ, היא כבר 100 ק"מ מעין הסערה אז הצקלון לא הורגש שם כל-כך.
כשהגעת לשם, סיימת בעצם את הטיול בחוף המזרחי, נכון?
כן, משם רציתי להמשיך ל OUTBACK, כדי לעשות את זה השתמשתי בשירותי העברת מכוניות שכורות. בגלל המרחקים הגדולים, חברות ההשכרה מאפשרות לתיירים לקחת רכבים מעיירות נידחות למרכזי ההשכרה. תמורת הרכב שילמתי דולר ליום וקצת מהדלק. הבעיה עם השירות הזה שהייתי חייבת להגיע למשרדי החברה ב- ALICE SPRINGS, תוך חמישה ימים בדרכים משובשות וחסומות. (ציקלון, אתם זוכרים?)
חמישה ימים נסעת לבד?
כן, אני והרדיו, אם הוא עבד.
איך בחרת את הדרך לנסיעה?
אין יותר מדי אפשריות, הדרכים אולי ארוכות מאוד אבל מעטות במספרן. הייתה לי דרך שתכננתי לנסוע בה, אבל במשרד השכרת הרכב אמרו שהיא חסומה והמליצו על דרך אחרת. בסופו של דבר נסעתי בדרך שהם המליצו עליה, אבל המשטרה אילצה אותי לחזור על עקבותיי איפה שהו באמצע, כי הדרך הזו הייתה חסומה. למרבה האירוניה הם הפנו אותי לדרך המקורית שבחרתי בהתחלה.
איך מנווטים בכאלו מרחקים?
אה, זה פשוט. אתה נוסע ישר, ישר, ישר, 1500 ק"מ, מגיע לצומת T, פונה שמאלה ממשיך עוד 2000 ק"מ ישר, ישר, ישר ואז מגיע. צריך רק לשים לב טוב, טוב לא לפספס אף פנייה.
איפה ישנת?
לאורך הדרך יש חניונים מיוחדים לאנשים שכמוני. ז"א, לתיירים עם רכבים. יש גם מעט עיירות. פעם אחת אפילו הגעתי לעיירה נידחת בשם TALI, הייתה שם אוסטרלית ממוצא מרוקאי, שבירכה אותי בסלאם עליכום ושאלה אותי YOU KNOW KUSKUS?
מה יש ב ALICE SPRINGS, שנסעת כל-כך רחוק כדי להגיע לשם?
ב ALICE SPRINGS, יש מרכז למתנדבים שעליו קראתי, ברגע אחד של שעמום ודף אחד יותר מדי בLONLEY PLANET. רציתי להתנדב ולכן גם ביררתי על המקום באינטרנט, יצרתי איתם קשר ותמורת סכום סמלי של 30 דולר ביום התקבלתי.
שווה לשלם בשביל להתנדב?
כן, גם כי האנשים שמגיעים לשם בדרך כלל מעניינים ונוצרת קבוצת עבודה וחיי קומונה, זו חוויה. חוץ מזה, דרך ההתנדבות, הגעתי לכל מני מקומות שתיירים אחרים לא יכולים להגיע אליהם, או שהם יכולים אבל במחיר מופקע. יצא לי לטייל בשמורה של הסלע הגדול בעולם (IRIS ROCK), שכל טיול מאורגן אליו עולה 200 דולר, יצא לנו לישון בשטח, מה שאסור לטיילים אחרים ולצלם שקיעות וזריחות מעל ה IRIS ROCK, מכל זווית אפשרית.
איך יוצאים מ"חור", כמו ALICE SPRINGS, בחזרה לעולם?
כדי לצאת משם יש סיורים מאורגנים, שכוללים קמפינג, ביקור בכמה אתרים אבל העיקר זה עצם הנסיעה מ ALICE SPRINGS, לדרום המיושב של אוסטרליה- לאדלייד. בדרך היה לי מפגש לא אמצעי עם דינגו מזמר.
תסבירי
תוך כדי נסיעה עצרנו בתחנת דלק. מיד ראיתי שיש שם פסנתר וביקשתי מבעל המקום לנגן בו. בעל המקום הסכים ואמר שתכף הוא מביא את הדינגו שלו. לא כל כך הבנתי למה הוא מתכוון, אבל כשהתיישבתי מול הפסנתר ראיתי שעל הקיר ממולי תלויים גזרי עיתונים המספרים את סיפורו של דינקי הדינגו שיודע לשיר. בעל המקום אסף אותו בעודו גור נטוש, ואימץ אותו. והדינגו גילה כשרון מוסיקלי והופיע כבר בכמה אתרים ברחבי אוסטרליה. גם הפעם, הדינגו הצטרף לנגינת הפסנתר שלי ויילל כמעט בלי לזייף. באיזה שהו שלב, הוא נעמד על המקלדת ובעל המקום הנחה אותי להמשיך לנגן, אבל להזהר לא לעשות תנועות פתאומיות, או לגעת בדינגו. היה מפחיד.
דרך נוספת להתנייד במרחבי ה OUT BACK, היא לקרוא מודעות על בעלי רכבים המוכנים לאסוף טרמפיסטים שיעזרו עם הדלק. פניתי לאחת מאלה ומצאתי את עצמי נוסעת במרחבי דרום אוסטרליה וחופיה עם שני גרמנים תימהונים במקצת.
עד לאן הגעת איתם?
אם הגרמנים הגעתי עד למלבורן, ובעצם לסוף הטיול שלי באוסטרליה. ביליתי עוד קצת זמן במלבורן, ומשם הגעתי לתאילנד, אבל זה כבר שייך לראיון אחר.
GGRIZMANN@GMAIL.COM
|
|
|
 |
|
|