דרושים בחו"ל

בכל רחבי העולם גרים היום ישראלים, לרוב בקרבת קהילה יהודית גדולה. רצה הגורל וישראלים מצליחים להבין ולהסתדר בעיקר עם ישראלים אחרים. אותה מנטליות, אותה שפה, אותו הרקע ואותו מרדף אחר הצלחה וכסף רחוק מהבית.

במובן המרדף אחר הכסף אנחנו לא שונים מכול חברה מהגרת אחרת אשר שולחת שורשים מעבר לים, אך בכל זאת עדיין מאוד שונים. דרושים בחו"ל זה כבר לא סתם עוד ביטוי זאת מצוקה אמיתית של חברות ישראליות בחו"ל. הישראלים בארה"ב למשל הם החברה המהגרת המשגשגת ביותר במדינה, לא הודים, לא סינים ולא אף לאום אחר - ישראלים בארה"ב - החברה המאגרת והמצליחה ביותר.

הסיבות להצלחת הישראלים בחו"ל הן רבות, אני גם לא מתיימר להבין או להצליח לקמט אותן במספרים, אך אני אנסה בכל זאת. הישראלים בחו"ל נוטים לעסוק בכמה תחומים עיקריים: מכירות, נדל"ן, יהלומים ובעצם מכירות, מכירות, מכירות. תחומי העיסוק לרוב נלמדים על ידי עובדים אשר מהר מאוד משכילים להבין את עקרונות העסק ופותחים עסק בעצמם. ואז יש עוד עסק.

רוב העסקים החדשים שישראלים פותחים מתבססים על אותו מודל, עלויות הקמה קטנות ומכירת מוצרים באחוזי רווח גבוהים. כמובן שאני מכליל בצורה בוטה ואני מדבר בעיקר על חנויות, עגלות בקניונים, מובינג, באסטות, יהלומים, נדל"ן, טקסטיל ובעיקר - קנה בזול עשה לפחות 500% רווח ומכור. טוב זה נשמע כמו שיעור ראשון במנהל עסקים - קנה בזול מכור ביוקר, אך זה לא כזה פשוט בחיים האמיתיים. אז איך בעצם מצליחים למרות הכול? ישראלים לרוב הם אנשי מכירות טובים יותר מהרבה לאומים אחרים, יותר חמים וטובים יותר ביצירת קשר אנושי בתהליך המכירה.

כולם מכירים את כולם ואין בעיה בייחוד בעידן הדיגיטלי ליצור קשר עם כול אחד, אין בעיה לקנות סחורה מישראלי בתאילנד ולמכור אותה בארה"ב. הבעיה מגיעה בשטח - אנשי מכירות טובים קשה למצוא והם למעשה חוד החנית של כול עסק טוב, כאן בעצם אנו נתקלים במצוקת המעסיקים ובפרסומות הרבות של דרושים בחו"ל. איש המכירות הישראלי רוצה את זה פשוט יותר מאיש מכירות מקומי.

אז למה ישראלים רוצים את זה כל כך ? כמובן בניגוד לחברות מערביות עם חיים נוחים, הישראלים יושבים על קו התפר בן מדינה סוציאליסטית קשת יום מוקפת אויבים עם תקציב ביטחון ענקי אשר דואג לרמת חיים נמוכה ומנסה להיות מערבית קפיטליסטית מצליחה. אז אנחנו מוזנים כול היום פרסומות על חיים טובים יותר, וסדרות אמריקאיות על קולג', בזמן שאנו הולכים לצבא ומרוויחים בממוצע 5700 שקלים בחודש (שכר מינימום לעובד מקדונלד באורגון) אנחנו זכינו לעמוד על קצה ההר ולהביט בארץ המובטחת, אך לא כולם זכאים להיכנס, רק מעטים. אנחנו גדלנו על מותגים שאף אחד לא יכל להרשות לעצמו לקנות והיום בגיל ההתבגרות מנסים לפצות את עצמנו. כמובן שגם הישראלים בחו"ל עובדים במבנה מעולה לכל בעל עסק, הם כולם גרים ביחד ועובדים ביחד וכול היום רק מדברים על כסף ומכירות, למעשה הישראלי בחו"ל נמדד חברתית ביכולתו לייצר כסף.

דרושים בחו"ל תופס לכם את העין, הוא מעיר משהו כבוי בלב לתקוות של חלומות שיכולים להתגשם רק בחו"ל. נכון שרבים גם עשו את זה בארץ אך לא כמו גאידמאק, לבייב, סבן, מילצ'ן ואריסון.או יותר נכון בנק פועלים, אפריקה ישראל, בזק ועוד רבים.